עמוד הבית בית בכפר > מאמרים לבני הגיל השלישי

מאמרים לבני הגיל השלישי

  • בדידות אצל קשישים – סיפורו של גדעון שוורץ, דייר בבית בכפר גדרה

    גרתי בכפר סבא, והבעיה שהיתה לי היא שהייתי לבד. הרגשתי בודד. למרות כל הפעילויות שעשיתי שם בבני ברית, הייתי בא הביתה בשעות הערב והייתי מוצא חשיכה גדולה.

  • מציאת חברים בדיור מוגן : סיפורה של משפחת פוטר, דיירים בבית בכפר גדרה

    אנו גרים בבית בכפר גדרה כ- חמש שנים. היינו מהראשונים שהגיעו לבית, ממש עם פתיחתו.

  • מגורים בדיור מוגן – סיפורה של סיביל מילנר, דיירת בבית בכפר ביתן אהרון

    הגעתי לבית בכפר ביתן אהרון לפני כשלוש שנים, עד אז גרתי בחדרה. הבית בו גרתי היה גדול. הרגשתי בו מאד לבד. החברות מסביבי הזדקנו. הפסקנו לבלות. באתי לבקר חברה שגרה בבית-בכפר, ביתן אהרון ראיתי שאפשר לחיות אחרת. מקום של פעילות, חוגים, הרצאות, בילויים, אירועים וחגיגות.

  • לעזוב את הבית – הסיפור של חיה ודודי, דיירים בבית בכפר ביתן אהרון

    הגענו לבית בכפר ביתן אהרון לפני כשבע שנים. ההחלטה הייתה לא פשוטה דודי רצה לעבור, חיה העדיפה להישאר בבית הקודם שלנו. ההחלטה התקבלה לאחר שחיה הבינה שקשה עליה אחזקת הבית וכבר אינה מסוגלת להכין בקלות ארוחה ל – 20 איש. קיבלנו את ההחלטה יחד.

  • דיור מוגן לבודדים: סיפורה של אלה קורנהאוזר, דיירת בבית בכפר ביתן אהרון

    הגעתי לבית בכפר ביתן אהרון בגלל תחושת הבדידות ההולכת וגוברת. גם אם ביום הייתי פעילה, בערבים כשהחשיכה הייתה יורדת , הרגשתי בודדה. ידעתי שהילדים ירגישו טוב יותר אם לא יצטרכו לדאוג לי.

  • סכנות בבית לקשיש : סיפורם של רינה ויהודה ברושי, דיירים בבית בכפר הדרים

    גרנו במשך 52 שנים בבית מרווח בן 3.5 חדרים, צמוד קרקע, שטח גינה, עצי פרי, עצי נוי, שתי מדשאות ופרחים רבים. מזה שנים חשבנו על האפשרות לעבור לדיור מוגן, ביקרנו בבתים שונים והיססנו. שלושה גורמים שינו את היסוסינו לחלוטין:

  • יחסים משפחתיים ומעבר לדיור מוגן כפר הדרים – סיפורו של דוד גונן

    שמי דוד גונן. גרתי בהרצליה ולפני 14 שנה נכנסתי לבית שלנו. היו לי שלושה ילדים (בן אחד נפטר בתאונת אופנוע). נשארו לי שתי בנות וכלה, 8 נכדים, 10 נינים – כולם קשורים אחד לשני, בקיצור אידיליה משפחתית.

  • חיי חברה בדיור מוגן – סיפורה של אסתר שוחמי, דיירת בבית בכפר גדרה

    גרתי באשדוד משנת 1961 כל החיים רציתי לעבור לקיבוץ ולחיים השיתופיים, התנדבתי שנים רבות בבתי אבות ובמחלקות סיעודיות וידעתי כמה חשוב להיות במקום מסודר בשנות הבגרות. מייד כשראיתי פרסום של בית בכפר גדרה החלטתי שזאת ההזדמנות לעבור לחיים בחברה שוקקת ופעילה.

  • תסמונת הקן הריק – סיפורה של שרה נתן, דיירת בבית בכפר הדרים

    גרתי ברמת גן במשך עשר שנים, אלמנה פלוס זוג תאומים, התאלמנתי חודש לאחר הולדת התאומים להם ציפינו כ- 13 שנים, גידלתי את הילדים בכוחות עצמי, הייתי אחות משך 42 שנה בקופת חולים מאוחדת ונהגת אמבולנס של מד”א ברמת גן לאחר שהילדים עזבו את הקן, הרגשתי בדידות והחלטתי שהמקום שלי הוא בדיור מוגן, לאחר מספר ביקורים במקומות שונים ולאחר סיור קצר בבית בכפר הדרים הבנתי מיד שמקומי כאן בעיקר בגלל המרחבים, האנשים הניקיון, הגינה, והפרוזדורים המוארים והרחבים.

בניית אתרים | חווית משתמש | פיתוח תוכנה