סכנות בבית לקשיש : סיפורם של רינה ויהודה ברושי, דיירים בבית בכפר הדרים

גרנו במשך 52 שנים בבית מרווח בן 3.5 חדרים, צמוד קרקע עם שטח גינה, עצי פרי, עצי נוי, שתי מדשאות ופרחים רבים. מזה שנים חשבנו על האפשרות לעבור לדיור מוגן, ביקרנו בבתים שונים והיססנו. שלושה גורמים שינו את היסוסינו לחלוטין:

הגורם הראשון- קשה היה לנו לעבוד בגינה. לגנן שילמנו מידי חודש בחודשו סכום נכבד והוא עשה מה שהוא רצה.

הגורם השני- היו לנו שתי פריצות בבית. באחת מהפריצות הפכו את הבית לחלוטין, והנזק היה גדול, בעיקר כאב לנו על אובדן חפצים רבים בעלי ערך סנטימנטלי.

הגורם השלישי- פיצוץ בצינור המים. הפיצוץ קרה בשבת בצהריים. ארון החשמל היה רטוב כולו והייתה סכנת התחשמלות.
ניתקנו את את החשמל , סגרנו את הברז המרכזי וצלצלנו לחברת הביטוח. שרברב הגיע רק למחרת בצהריים. עד אז היינו ללא חשמל וללא מים.

עתה נשאר רק להחליט לאיזה דיור מוגן עוברים. אחרי ששקלנו את כל האפשרויות החלטנו חד משמעית- לבית בכפר הדרים. הסיבות העיקריות: קשר ישיר בין ההנהלה והדיירים, תחבורה ציבורית קרובה לבית, יש לנו נושאי שיחה עם רוב הדיירים. ביקרנו במספר הרצאות ומצאנו שהן ברמה גבוהה. הסיבה האחרונה והחביבה היא שאתה הולך במסדרונות הרחבים והנאים ונהנה להגיע לבית. חיינו כאן השתפרו מהקצה אל הקצה. מעולם לא הרגשנו את החגים כפי שאנו מרגישים כאן, יש חוגים רבים עד שלעיתים קשה להחליט מה לבחור, שנינו מתנדבים למען הדיירים בהדרכת מחשבים ובעריכת עיתון הבית. מבחינתנו ההנאה הגדולה ביותר היא כוס קפה של בוקר במרפסת, תוך האזנה לציוץ הציפורים. ממליצים בחום על בית בכפר הדרים.