יחסים משפחתיים ומעבר לדיור מוגן כפר הדרים – סיפורו של דוד גונן

שמי דוד גונן. גרתי בהרצליה ולפני 14 שנה נכנסתי לבית שלנו בבית בכפר. היו לי שלושה ילדים (בן אחד נפטר בתאונת אופנוע). נשארו לי שתי בנות וכלה, 8 נכדים, 10 נינים – כולם קשורים אחד לשני, בקיצור יחסים משפחתיים אידיליים.

בצעירותי הייתי חבר אגד והיו לי תפקידים רבים כגון: מנהל כח אדם באגד, אחראי על אלפי חברים ושכירים. לאחר 9 שנים מוניתי למנהל בינוי ארצי ולאחר 5 שנים בתפקיד זה יצאתי לפנסיה בגיל 50 (!) במטרה להקדיש יותר למשפחה. הספקתי להיות חודשיים בפנסיה ואז קיבלתי פנייה מועד הפועל של ההסתדרות לעבוד ברשות להגנת הצרכן בחצי משרה בטיפול בצרכנים מקופחים. הרעיון מצא חן בעיני והתחלתי לעבוד. לאחר שנתיים מוניתי למנהל הסניפים (64) ולאחר מכן למנהל הרשות.

בגיל 69 יצאתי לפנסיה שנייה. גרתי בהרצליה בקומה עליונה והורי אשתי – בתחתונה. חמי, שהיה אדם משכיל, איבד את כושר הדיבור והפך אגרסיבי. נאלצנו לשבת ימים שלמים לידו, ואז אמרתי לאשתי היקרה: "אנו לילדינו לא נעשה כך"! כאן נולד הרעיון לבית דיור מוגן לשם שמירה על יחסים משפחתיים טובים . הגענו לבית עם 10 אנשים שהגיעו אחרי – כמעט כולם גימלאי אגד.

נכנסנו לבית אשתי ואני לפני כ-14 שנה. לבקשתו של מנהל הבית דאז, קיבלתי על עצמי לארגן ולעמוד בראש ועד הדיירים הראשון. מאז שנינו היינו פעילים כי מצאנו את עצמנו חשים שזה בית מוגן של ממש שבו נחיה עד יומנו האחרון – כי טוב לנו בו! אני נהנה מיחס נהדר מצד ההנהלה ומקבל טיפול לכל בקשה.