גפילטע פיש : מסורת על הצלחת – סיפורה של גילה פרי

יהדות מזרח אירופה של המאה הקודמת הייתה עולם תוסס ועשיר בתרבות, מסורת ורוח. מרכזי היהדות בפולין, רוסיה, ליטא, אוקראינה והונגריה היו כור היתוך של למדנות תורנית, חסידות מלאת חיים, ותנועות השכלה מתחדשות. בעיירות היהודיות – ה"שטעטל" – פרחו חיי קהילה עשירים, עם בתי כנסת מפוארים, ישיבות מפורסמות, ושווקים תוססים. היידיש הייתה שפת היומיום, ודרכה נוצרה ספרות עשירה ותיאטרון עממי. למרות הקשיים והרדיפות, שמרה יהדות זו על זהותה הייחודית, פיתחה מוסדות צדקה וחסד מפוארים, והעמידה מנהיגים רוחניים ואינטלקטואלים שהשפיעו על העולם היהודי כולו. מורשת זו, על הניגונים, הסיפורים, המאכלים והמנהגים שלה, ממשיכה להדהד ולהשפיע על החיים היהודיים עד ימינו.

סיפורה של הדיירת שלנו גילה פרי, מגלם בתוכו את תמצית התרבות והמסורת ומאפשר לנו להתרגש ולו במעט ממסורת ארוכת השנים של הקהילה היהודית שנשתמרה לה. 

סיפורו של דג הקרפיון שהפך לגפילטע פיש

כמו בכל בית יהודי פולני/רוסי, גם בבית ילדותי הייתה התרגשות רבה עם קנייתם של דגי הקרפיון להכנת הגפליטע פיש. ביום חמישי לאחר שכולם התקלחו, הביא אבי את הדגים מחנות הדגים והם הונחו בנחת באמבטיה מלאה מים. עם בוקר שישי התחיל תהליך הכנסת הדגים ובישולם. הדג הומת במכה ניצחת של אמי עם המערוך (שלא בפני). הוא נחתך לפרוסות ונטחן לתערובת של ירקות ותבלינים שהפכה לעיסת המילוי. ראש הדג שחיכה למילויו במלית המוכנה הפל לאדר (פוחלץ) שהונח בהדרת כבוד על השולחן וקושט בגזר מבושל ורוטב טעים. 

פרוסות הדג הממולאות היו טעימות מאוד וראש הדג (שעיניו לא הוצאו) היה אהוב במיוחד על אמי שלא פעם השתעלה ונשרטה מעצמות קטנות שנתקעו לה בגרון. 

ימים חלפו ואנחנו המשכנו להנות מהגפילטע פיש בכל הזדמנות. באחת הארוחות נשמעו לפתע צרחות ובכי מבני בן ה-5. כשנשאל מה קרה הוא ענה: "הדג מסתכל עליי כל הזמן וזה מאוד מפחיד". מאז אנחנו ממשיכים להכין ולאכול גפילטעפיש אך לא כך בני בן ה-51. הוא אינו יכול לאכול דג שלם בגלל אותו ראש דג. 

גלים של נוסטלגיה: מסע העלייה ממזרח אירופה

העלייה ממזרח אירופה לארץ ישראל היוותה אבן דרך משמעותית בתולדות הציונות והקמת מדינת ישראל. החל מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, גלי עלייה רבים הגיעו ממזרח אירופה, בעיקר מרוסיה, פולין, רומניה ומדינות הבלטיות. עולים אלה, שהיו מונעים מאידיאלים ציוניים, בריחה מרדיפות ואנטישמיות, ושאיפה לחיים חדשים, הביאו עימם מסירות, חזון ומיומנויות מגוונות. הם היו חלוצים בהקמת יישובים חדשים, בפיתוח החקלאות והתעשייה, ובעיצוב התרבות והפוליטיקה הישראלית. תנועות הנוער הציוניות, שצמחו במזרח אירופה, היוו מנוע משמעותי לעלייה זו. העולים הביאו איתם את שפת היידיש, מסורות וניגונים, ספרות ואמנות, שהשתלבו בכור ההיתוך הישראלי ותרמו רבות לעיצוב זהותה של החברה הישראלית המתהווה. עלייה זו, על אף הקשיים והאתגרים שבדרך, הייתה גורם מכריע בהגשמת החלום הציוני ובבניית המדינה.

בבית בכפר, המורשת העשירה של יהדות מזרח אירופה והסיפור המרגש של העלייה לארץ מתמזגים לחוויה ייחודית, המתבטאת בסיפורים, במנהגים, ובמיוחד במטבח. דיירת יקרה שלנו, גילה פרי, שנולדה להורים שעלו מרוסיה ופולין, מביאה את כל אלה לידי ביטוי בסיפורה הנפלא מהמסורת הביתית בהכנת גפילטע פיש. מאכל זה, שהיה חלק בלתי נפרד משולחן השבת בעיירות של מזרח אירופה, עבר עם משפחתה את מסע העלייה והפך לחלק מהמסורת הישראלית. בכל פעם שגילה הכינה את הגפילטע פיש, היא לא רק פינקה את משפחתה, אלא גם סיפרה את סיפורה של קהילה שלמה, על מסורות שנשמרו ועל אלו שהשתנו. 

לסיכום, המסורת רבת השנים של הכנת גפילטע פיש במשפחתה מדגישה את הקשר העמוק לשורשים היהודיים ולזיכרונות המשפחתיים שעוברים מדור לדור. זהו יותר מסתם מתכון; מדובר בסיפור על אהבה, חום, וחיבור לקהילה. ממש כפי שדיור מוגן, בית בכפר שואף לשמר את רוח הקהילה והמשפחתיות בחיים היומיומיים של דייריו, כך גם הכנת הגפילטע פיש משמרת את החוויות והערכים שעליהם גדלו, והופכת אותם לחלק בלתי נפרד מההווה והעתיד. בית מוגן בית בכפר מתמלא גאווה ושמחה בכל פעם שהוא זוכה לשמוע את סיפורי החיים המיוחדים של דייריו, ומרגיש כי זו זכות עצומה לשתף את הסיפורים הללו עם הכלל. באמצעות שימור הזיכרונות והחוויות הללו, אנו מקדמים את הערכים של קהילה, מסורת והמשכיות, אשר מהווים את לב ליבו של בית בכפר.